חשוב להגיע לרופא העיניים לבדיקה עם הופעת טשטוש ראייה פתאומי, כדי לאפשר זיהוי ודאי של הגורם לאירוע בטרם האירוע חלף.

אובדן ראייה חד עיני חולף הינו הפרעה ראייתית חשובה, היכולה לרמוז על אירוע עתידי של אובדן ראייה קבוע או אפילו אוטם מוחי. הקושי הקיים באבחון הגורם לאירוע נובע מכך שמרבית החולים מגיעים לבדיקה לאחר שהאירוע חלף ואין כל ממצאים בבדיקת העינית. הערכה של החולה צריכה להיעשות מתוך הבנה של חשיבות זיהוי אירוע שעשוי להיות על רקע תסחיפי (כפי שיוסבר בהמשך), שאינו שכיח, אך דורש בירור דחוף וטיפול מהיר, לעומת סיבות שאינן על רקע תסחיפי, כדוגמת כיווץ כלי דם ברשתית או מיגרנה, שלרוב הינן עם מהלך שפיר.
רופא העיניים כבלש
מטופל עם תלונה על אובדן ראייה חד עייני חולף, מיד מעורר אצלי את המחשבה שאני צריך להיכנס ל"מוד" הבלש שלי. אני יודע שהיה "פשע" (יש סיפור שקרה משהו), אך ככל הנראה לא יהיו לי כל ממצאים בזירה, היות שהכל כבר חלף (כלומר, אני לא אראה כלום בבדיקת המטופל). האם אני מודאג? כן ולא... אני יודע מה אני מחפש. אני יודע איזה חשוד מדאיג אותי (בעיקר באירוע שחשוד בהיווצרות בשל תסחיף). אני גם יודע מי החשודים האחרים שמהם אני פחות צריך לדאוג (טבלה 1). השאלה החשובה הראשונה שיש שים לב אליה, האם אובדן הראייה היה בעין אחת או בשתי העיניים? בחולים רבים הגעה מסקנה ודאית בנוגע לכך אינה פשוטה. לרוב במן התקף המטופל מבוהל ולא סוגר כל עין בנפרד על מנת לראות אם אמנם מדובר בהפרעה חד עינית. רמזים לכך שההפרעה היתה בשתי העיניים הינם: קושי בקריאה דורש ראייה תקינה בשתי העיניים), או העלמות מחצית ימנית או שמאלית של תמונה או פרצוף עליו המטופל מסתכל. השלב הבא הינו הבנת מאפייני ההתקף העייני: הסיפור המדאיג יותר הוא של הופעת מסך פתאומי במהלך מספר שניות, שעולה או יורד ומכסה מחצית עליונה או תחתונה משדה הראייה בעין אחת, או אובדן ראייה מלא. מדאיג, היות שמחשיד לגבי תסחיף שהגיע לעין מכלי דם מרוחק וגרם לחסמיה זמנית של עורק ברשתית העין. במקרים אלה צריך בירור מהיר, תוך הפניית המטופל לבדיקות דם, בדיקות הדמיה והערכה נוירולוג, ותיתכן בהתאם לתוצאות הבירור, הפנייה למומחה דם. במקרים אלה צריך למנוע אירוע נוסף עתידי שיכול לגרום לאובדן ראייה קבוע או לאירוע מוחי.
סיפור של התקפי אובדן ראייה חוזרים בחולה מבוגר עם כאבי ראש, רגישות בקרקפת וכאב בעת לעיסה מחשידים לגבי דלקת עורק הרקה (בצידי המוח) ודורשים התייחסות וטיפול מידי. לעומת זאת כתמים פזורים בשדה הראייה שעשויים לגדול ולהתמזג או הבזקי אורות שמתפשטים בשדה הראייה בעין אחת או בשתיהן, עם או בלי כאבי ראש, ושנמשכים בדרך כלל עד חצי שעה, עשויים להיות קשורים בחוספזם או במיגרנה, בהתאמה, ולהם יש מהלך שפיר. החשכות ראייה של שנית בודדות, באופן חד או דו עייני, עשויות להעיד על לחץ תוך גולגלתי מוגבר. כאשר יש גם כאבי ראש, הכיוון הוא יותר לאירועים חולפים של גלאוקומה עם זווית סגורה. הבירור הנדרש לחולים ללא חשד לרקע תסחיפי אינו אחיד, ודורש התייחסות ספציפית על פי ההסתמנות הקלינית.

חשיבות המודעות
לסיכום, השאלות שיש לנסות לשאול, בקור רוח, תוך כדי האירוע הינן, האם זהו אירוע חד או דו עיני (לסגור כל עין בנפרד), האם הראייה נעלמה (נעשה חשוך) או שיש הבזקי אורות, האם אני רואה משהו כשעיני עצומות, ובנוסף, יש לנסות ולהעריך כמה זמן האירוע נמשך, והאם היו תלונות נלוות. התשובות לשאלות אלו מהוות רמזים להם זקוק הרופא הבלש על מנת לדעת האם ניתן להרגיע את הנבדק
באופן מידי או להפנותו לבירור דחוף. רצוי, בעת התרחשות אירוע, לנסות להגיע לרופא העיניים באופן מהיר, כדי לאפשר זיהוי ודאי של הגורם לאירוע בטרם האירוע חלף.
ד"ר אייל אלוני, ראש החוג לנוירואופטלמולוגיה, מנהל השירות לנוירואופטלמולוגיה, מרכז רפאי ברזילי, אשקלון, המונף לפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
קראו עוד על: